פיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק איסור לשון הרע – כך תדעו אם מגיע לכם פיצוי

כאשר אדם נפגע מפרסום פוגעני, לא תמיד הוא מצליח להוכיח שנגרם לו נזק ממשי. לא תמיד יש תלוש שכר שיראה ירידה בהכנסה, או מסמכים שמצביעים על ביטול עסקה בעקבות הפרסום. עם זאת, הפגיעה בשמו הטוב של אדם היא אמיתית – ולעיתים הרסנית. בדיוק בגלל זה קובע חוק איסור לשון הרע, אפשרות לקבל פיצוי כספי ללא הוכחת נזק, מתוך הבנה שיש פרסומים שפוגעים באופן כה חמור – שגם מבלי להציג ראיות כלשהן לנזק כלכלי, מגיע פיצוי.

במאמר זה נסקור את ההסדר המשפטי הזה, נסביר מה הסכומים שיכולים להיפסק, מתי וכיצד ניתן להגיש תביעה, ומהם הכללים שבתי המשפט שוקלים כשמכריעים אם מגיע פיצוי – וכמה.

 

מהו פיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק איסור לשון הרע?

פיצוי ללא הוכחת נזק הוא עקרון ייחודי שהוחל בחוק איסור לשון הרע, והוא מתיר לבית המשפט לפסוק סכום כספי לנפגע מפרסום פוגעני – גם אם לא הוצגה כל ראיה לכך שנגרם לו נזק בפועל. העיקרון הזה מעוגן בסעיף 7א לחוק, שנחקק במסגרת תיקון משנת 1998, ושינה את כללי המשחק בתחום.

במרבית תחומי המשפט האזרחי – כולל דיני נזיקין – מי שתובע חייב להוכיח שנגרם לו נזק כדי לזכות בפיצוי. זהו כלל בסיסי: נזק מוליד פיצוי. אבל בתחום לשון הרע, המחוקק הכיר בכך שהפגיעה עשויה להיות חמורה גם כשהיא בלתי מדידה – למשל פגיעה במוניטין, בכבוד, בתחושת הערך העצמי או באמון החברתי.

הפתרון: פיצוי שניתן גם ללא הצגת הוכחות לנזק. מדובר בסכום שמטרתו אינה רק לפצות את הנפגע – אלא גם להעביר מסר חברתי ברור: פרסום פוגעני אינו יכול לעבור בשתיקה. זו למעשה הרתעה כספית שנועדה לאותת לחברה כולה שלשון הרע אינה מקובלת, גם כשאין "קבלה מהבנק" שמראה על הפסד.

חשוב להבין – אין המדובר ב"מענק אוטומטי", אלא בזכות שמותנית בכך שאכן התרחש פרסום שממלא את הקריטריונים הקבועים בחוק (כמו השפלה, ביזוי, או פגיעה בשמו הטוב של אדם), ושלא חלה אחת מההגנות האפשריות (כגון "אמת בפרסום" או "תום לב").

מטרת החוק, כפי שפורשה בפסיקות רבות, היא לסייע במיוחד לנפגעים קשי־יום או לא־מיוצגים, שאין בידם את הכלים או היכולת לאסוף ראיות לנזק שנגרם להם בפועל. סעיף זה מהווה ביטוי למגמה כללית בדיני לשון הרע – לגונן על מוניטין האדם, גם אם אין לו ממון או משאבים להיאבק.

 

מה סכום הפיצוי האפשרי ללא הוכחת נזק – נכון לשנת 2025?

הסכומים שנקבעו בחוק לצורך פיצוי ללא הוכחת נזק, אינם קבועים לעד – הם מתעדכנים לפי מדד המחירים לצרכן, והם מצוינים כ"תקרות מקסימליות" שבית המשפט רשאי לפסוק. כלומר: השופט אינו חייב לפסוק את מלוא הסכום, אלא שוקל את נסיבות המקרה לעומקן.

החוק מונה שני סכומים מרכזיים:

1. עד 75,000 ש"ח – במקרה רגיל, שבו לא הוכחה כוונה לפגוע.
2. עד 150,000 ש"ח – אם הנפגע הוכיח שהפרסום נעשה בכוונה לפגוע.

עם ההצמדה למדד (נכון לשנת 2025), הסכומים כבר חצו את רף 82,000 ש"ח ו־164,000 ש"ח, בהתאמה. כלומר, גם ללא שום ראיה מוחשית לנזק – כמו ירידה בהכנסה, עזיבת לקוחות או פיטורין – ניתן לזכות בפיצוי של עשרות אלפי שקלים, אך ורק על סמך העובדה שהתפרסם דבר שמהווה לשון הרע.

הפער בין שתי רמות הפיצוי – עם ובלי כוונה לפגוע – הוא לא מקרי. מטרת המחוקק הייתה להבחין בין מקרים שבהם לשון הרע נגרמה ברשלנות, תמימות או חוסר זהירות, לבין פרסומים שנעשו מתוך כוונה מובהקת להזיק. ככל שהכוונה לפגוע ברורה יותר – כך הפיצוי עשוי להיות גבוה יותר.

לדוגמה, אם עובד לשעבר מפרסם פוסט פוגעני על מנהלו ומכנה אותו "גנב סדרתי", בעוד שאין שום בסיס עובדתי לדברים – ייתכן מאוד שבית המשפט יכיר בכך כפרסום שנעשה בכוונה לפגוע, ולכן יפסוק פיצוי גבוה במיוחד. ולעומת זאת, פרסום לא מדויק שנאמר מתוך חוסר הבנה או טעות אנוש – יזכה את התובע בפיצוי מתון יותר, או ייפול להגנות החוק.

בית המשפט שוקל בכל מקרה לגופו – את תוכן הדברים, את מידת הפרסום (כמה אנשים נחשפו), את התנהלות הצדדים (האם הייתה התנצלות?), ואת ההקשר הכללי של הפרסום.

בנוסף, ככל שהפגיעה היא ציבורית – למשל פרסום שנעשה בעיתון, באתר חדשות גדול או ברשתות החברתיות בפני קהל רחב – כך עולה הסיכוי שהפיצוי יתקרב לרף העליון. אם מדובר בפרסום נקודתי, בקבוצה סגורה או בין שני אנשים – ייתכן שהפיצוי יהיה נמוך יותר.

באילו מקרים אפשר לקבל פיצוי גם בלי להוכיח נזק?

החוק מכיר בכך שלעיתים עצם קיומו של פרסום פוגעני – גם אם לא גרם לנזק ישיר או מדיד – מצדיק פיצוי. במקרים אלה, הנפגע אינו נדרש להציג תלושי שכר, דוחות כספיים או חוות דעת מקצועית, אלא רק להוכיח שהתקיים פרסום אשר מהווה לשון הרע לפי הגדרות החוק.

כך למשל, כאשר אדם הושמץ בפוסט ברשתות החברתיות – נניח שנכתב עליו בפייסבוק שהוא "מנצל כספים של עמותות", "סוטה", או "עבריין מורשע" – גם אם אין לכך כל בסיס, והאדם הנפגע לא הצליח להראות שמישהו חדל לעבוד איתו בעקבות הפרסום, עדיין יוכל לתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק.

דוגמאות נוספות:

1. תלמידה שפורסם עליה שקר מעל לוח המודעות בבית הספר.
2. עובד שעמית הפיץ לגביו עלילת שווא במסרונים בקבוצת העבודה.
3. תושב שפורסם שמו באתר שכונתי בהקשר פלילי מופרך.
4. אישה שהתפרסמה לגביה הודעה בקבוצת ווטסאפ שכונתה בה "אמא מזניחה".

בכל המקרים הללו, הפגיעה עלולה להיות חמורה – גם אם לא נרשמה פגיעה כלכלית. התוצאה היא פגיעה בשם הטוב, בביטחון האישי ובתחושת השייכות החברתית, שהחוק מבקש להגן עליהם.

חשוב להבין: על מנת לקבל פיצוי ללא הוכחת נזק, יש להוכיח שהפרסום הופץ לצד שלישי – כלומר, שמישהו נוסף נחשף לדבר הפוגע – ושמדובר בפרסום שיש בו השפלה, ביזוי, השפעה שלילית או פגיעה באמון הציבורי כלפי אותו אדם.

לא די בכך שמישהו העליב אותך בפרטי או קילל אותך – כדי להיכנס תחת ההגדרה של "לשון הרע", יש צורך שהדברים יגיעו לאוזני או לעיני אדם נוסף.

משמעות הדבר היא שמספיק צילום מסך, עדות של מי שראה את ההודעה, או אפילו תיעוד של פרסום קצר ברשת – כדי לבסס עילה משפטית לקבלת פיצוי. גם פרסום שהוסר לאחר זמן קצר עשוי להיחשב כעילה תקפה לתביעה, אם ניתן להוכיח את עצם קיומו.

 

איך מוכיחים את עצם קיום הפרסום – גם אם לא נגרם נזק?

כאשר מגישים תביעה בגין לשון הרע ללא הוכחת נזק, לא נדרשת הוכחה לתוצאה – אך בהחלט נדרשת הוכחה לעצם הפרסום ולכך שהוא מהווה לשון הרע בהתאם לחוק. כאן נכנס תפקידם המרכזי של תיעוד, ראיות טכניות, ועדויות של אנשים שנחשפו לפרסום.

הוכחת הפרסום נעשית לרוב באמצעות:

1. צילום מסך (screenshot) של פוסט, הודעה או כתבה.
2. עותק מודפס של הפרסום – במידה ומדובר בעיתון, עלון, או פלאייר.
3. תצהיר של עד – אדם שראה, קרא או שמע את הדברים בעצמו.
4. הקלטה או תיעוד וידאו – אם הפרסום נאמר בעל פה בפני אחרים.
5. מייל, מסרון או תכתובת וואטסאפ – הכוללת את המילים הפוגעניות.

במקרים שבהם הנתבע מודה בפרסום – או לפחות אינו מכחיש – העניין פשוט יותר. אולם גם כשיש הכחשה, בית המשפט יכול להסתמך על הראיות החיצוניות או על מהימנות העדים.

השלב הבא הוא בחינת תוכן הדברים – האם הפרסום עומד באחת מההגדרות בחוק כ"פוגע": האם הוא מציג את האדם באור שלילי, משפיל אותו, מבזה אותו או מייחס לו תכונות מזיקות שלא נכונות?

כך למשל, טענה שקרית על "התנהלות מושחתת", "רמאות בעסקים", "שימוש בסמים", או "אלימות במשפחה" – תיחשב ברוב המקרים ללשון הרע, גם אם לא גרמה בפועל לפיטורים או להפסדים כספיים.

שאלה נפוצה היא האם פוסט אנונימי בקבוצה סגורה בפייסבוק או וואטסאפ נחשב כפרסום. התשובה היא כן – כל עוד צד שלישי נחשף לו. גם אם מספר האנשים שנחשפו קטן, אין צורך בהפצה רחבה – די בפרסום כלפי אדם אחד נוסף כדי לקיים את יסוד העבירה.

הפסיקה בישראל גם קובעת שאם אדם היה מודע לכך שדבריו עשויים להיחשף או להיות מועברים הלאה, אחריותו קיימת גם אם טען שלא התכוון לכך.

מכאן עולה מסר חשוב: בפרסום בעידן הדיגיטלי – אין דבר כזה "לכתוב רק בקבוצה סגורה" או "שלחתי רק לחבר". כל פרסום שעלול להגיע לאוזניים נוספות – הוא פרסום לכל דבר ועניין.

 

מהם השיקולים של בית המשפט בקביעת גובה הפיצוי?

למרות שחוק איסור לשון הרע קובע תקרות פיצוי ברורות, אין מדובר בסכום אוטומטי. בית המשפט מפעיל שיקול דעת רחב כדי לקבוע מהו הסכום ההוגן והראוי בנסיבות כל מקרה. הפסיקה מלמדת כי קיימים מספר שיקולים עיקריים שבית המשפט בוחן באופן עקבי:

היקף הפרסום – ככל שהפרסום הופץ לקהל רחב יותר, כך הפוטנציאל לפגיעה גבוה יותר. לדוגמה, פוסט בפייסבוק שהופץ לקהל של מאות או אלפי עוקבים ייחשב חמור יותר מהודעה שנשלחה לאדם אחד.

מידת הפגיעה – התוכן של הפרסום חשוב לא פחות. פרסום שטוען כי אדם פגע בילדים, הטריד מינית או גנב כספים עלול לגרום לפגיעה אנושה במוניטין ובשם הטוב, גם אם הדברים אינם נכונים. ככל שתוכן הפרסום חמור יותר – כך ייטה בית המשפט להחמיר בפיצוי.

מעמד הנפגע – בתי המשפט לוקחים בחשבון את מיקומו החברתי או הציבורי של הנפגע. פגיעה באיש ציבור, עיתונאי, רופא, מורה, עורך דין או בעל עסק עצמאי יכולה לגרום נזק תדמיתי מתמשך, גם מבלי שתוצג הוכחה לכך. מנגד, גם אדם פרטי זכאי לשם טוב, והפיצוי ייגזר מהקשר המקרה.

כוונת הנתבע – אם יוכח כי הנתבע פעל בזדון, מתוך רצון לפגוע, נקמנות או מניעים אישיים – הדבר ייחשב לחומרה. גם סירוב להסיר את הפרסום, התנצלות מתחמקת, או תגובות לעומתיות לאחר הגשת התביעה – כל אלו עשויים להשפיע על שיעור הפיצוי.

קיום התנצלות – כאשר הנתבע מתנצל באופן מלא, ברור וכן, יש לכך משקל ממשי בשיקול הדעת של בית המשפט. התנצלות שאינה כנה, כזו שמגיעה באיחור רב או מלווה באיומים נגדיים – עלולה דווקא להזיק.

עבר משפטי – אם מדובר באדם שחטא בעבר בפרסומים דומים או חזר על ההתנהגות הפוגענית, הדבר עשוי להעיד על דפוס התנהגות ולא על טעות חד־פעמית – ולפיכך להצדיק פיצוי גבוה יותר.

דוגמה מהשטח: באחד מפסקי הדין שניתנו בשנים האחרונות, קיבל תובע פיצוי של 95,000 ש"ח ללא הוכחת נזק, לאחר ששכנו פרסם נגדו סדרת פוסטים שקריים ברשתות החברתיות ובהם ייחס לו גניבה מהשכנים, תקיפה של ילדים והתנהגות אלימה. לא הוצגה כל הוכחת נזק – אך בית המשפט הדגיש את חומרת ההכפשות, את הפומביות הרבה ואת העובדה שלא הייתה כל חרטה מצד הנתבע.

 

האם יש מקרים שבהם עדיף להוכיח נזק ולא להסתפק בפיצוי סטטוטורי?

למרות שנראה שפיצוי ללא הוכחת נזק הוא פתרון נוח ומהיר, קיימים מקרים שבהם עדיף דווקא להוכיח נזק – שכן הפיצוי עשוי להיות גבוה בהרבה מתקרת הסכום הקבועה בחוק.

החוק אינו מגביל את סכום הפיצוי בתביעה שבה הוכח נזק בפועל. כלומר, אם אדם נפגע כלכלית, מקצועית או נפשית באופן מדיד – והוא מסוגל להציג ראיות לכך – הסכום יכול לעלות בהרבה על 75,000 או 150,000 ש"ח.

מתי משתלם לנסות להוכיח נזק?

1. כשמדובר בעסק קטן שפרסום שלילי פגע לו במחזור ההכנסות.
2. כשאדם פוטר בעקבות שמועות שהופצו עליו.
3. כשמתועדים מכתבי ביטול מצד לקוחות בעקבות לשון הרע.
4. כאשר יש חוות דעת רפואית המעידה על פגיעה נפשית – דיכאון, חרדה, בידוד חברתי.
5. כשמפרסם ידוע או גוף תקשורת מוכר פרסם דבר שקרי שזכה לחשיפה נרחבת.

טיפ חשוב: ניתן לשלב בין שתי הדרכים – להגיש תביעה שבה מבוקש פיצוי "לפחות בסכום הקבוע בחוק, ולחלופין או בנוסף, פיצוי בגין נזקים מוכחים". באופן זה, גם אם בית המשפט לא ישתכנע שיש נזק ממשי, הוא עדיין יכול לפסוק את הפיצוי הסטטוטורי.

דוגמה פרקטית: עוסק עצמאי בתחום הקוסמטיקה, שבעקבות פרסום מכפיש בפייסבוק איבד ארבע לקוחות קבועות תוך שבועיים – הצליח להוכיח ירידה במחזור ההכנסות. באמצעות דו"חות רווח והפסד, העתקי הודעות ביטול מהלקוחות ועדות רואה חשבון, הצליח להוכיח נזק של 36,000 ש"ח בפועל – וקיבל פיצוי נוסף בגין עוגמת נפש והוצאת דיבה. סכום הפיצוי הכולל חצה את ה־100,000 ש"ח.

לסיכום – ההחלטה האם להסתפק בפיצוי ללא הוכחת נזק או לנסות להוכיח נזק ממשי תלויה בעובדות המקרה, בזמינות הראיות, ובאסטרטגיה המשפטית. לעיתים עדיף ללכת "על בטוח", ולעיתים משתלם להשקיע באיסוף ראיות – ולנסות להשיג פיצוי משמעותי בהרבה.

 

שלב אחר שלב – כך תדעו אם יש לכם עילה לפיצוי

כדי לדעת אם מגיע לכם פיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק איסור לשון הרע, חשוב להבין את התנאים המרכזיים שמרכיבים עילת תביעה. גם אם אינכם משפטנים, ישנם כמה שלבים פשוטים שבאמצעותם ניתן לבחון את המקרה:

שלב ראשון – האם היה פרסום?
האם הדברים פורסמו ברבים או הועברו לפחות לאדם אחד נוסף מלבדכם? חשוב להבחין בין אמירה פרטית לבין דבר שפורסם בפומבי – בפייסבוק, בקבוצת וואטסאפ, באתר אינטרנט, במייל המוני, על לוח מודעות או בעל פה מול עדים.

שלב שני – האם יש בפרסום לשון הרע?
האם הדברים שנאמרו או נכתבו נושאים אופי פוגעני, מבזה, משפיל, שקרי, משפיע לרעה על מעמדכם החברתי או התעסוקתי? לדוגמה: האשמה בפלילים, ביזוי מוסרי, ייחוס בגידה, גניבה, אלימות או כל התנהגות שלילית.

שלב שלישי – האם הפרסום נוגע לכם אישית?
גם אם לא צוין שמכם המפורש, פרסום שניתן לזהות בו בבירור שמדובר בכם – למשל תמונה, תיאור ברור או רמז שכולם מבינים למי הוא מתייחס – עשוי להיחשב כלשון הרע.

שלב רביעי – האם הייתה כוונה לפגוע (לצורך כפל פיצוי)?
כדי לזכות בפיצוי של עד 150,000 ש"ח, החוק דורש הוכחת כוונה לפגוע. האם הדברים נאמרו מתוך עוינות, נקמנות או מטרה לפגוע במעמדכם? אם כן – ייתכן שתעמדו בתנאי זה.

שלב חמישי – האם קיימות הגנות חוקיות?
ייתכן שהנתבע יטען כי עומדת לו אחת ההגנות שבחוק – כמו אמת בפרסום, תום לב או פרסום מותר (למשל במסגרת הליך משפטי או דיווח עיתונאי). גם אם קיימת טענה כזו – היא לא תמיד תתקבל, והכל תלוי בנסיבות.

אם עניתם "כן" לשאלות הראשונות, יש סיכוי סביר שיש לכם עילה לקבלת פיצוי – גם בלי להוכיח שנגרם לכם נזק ממשי.

מתי כדאי לפנות לעורך דין וכיצד ניגשים להליך?

למרות שהתביעה בגין לשון הרע נראית פשוטה במבט ראשון, בפועל מדובר בהליך משפטי מורכב, שבו כל פרט חשוב: תוכן כתב התביעה, הראיות שצורפו, האופן שבו מוצגים הדברים, והתמודדות עם טענות ההגנה.

לכן, כאשר אתם שוקלים להגיש תביעת פיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק איסור לשון הרע, ההמלצה הברורה היא להיוועץ בעורך דין שמתמחה בתחום.

עורך הדין יסייע לכם:

1. לנסח מכתב התראה מוקדם ומדויק, שלעיתים מביא להסרה והתנצלות עוד לפני הגשת תביעה.
2. לאסוף ולארגן את הראיות – צילומי מסך, תכתובות, עדויות תומכות.
3. להעריך את סיכויי ההצלחה ולהתאים את גובה התביעה למציאות.
4. לבחור אם ללכת על פיצוי סטטוטורי או לנסות להוכיח נזק ולהגדיל את הסכום.

ההליך עצמו מתחיל לרוב במכתב התראה. אם לא מתקבלת תגובה מספקת – מוגש כתב תביעה לבית משפט השלום (בסמכות עניינית עד 2.5 מיליון ש"ח). לאחר מכן מוגשות כתבי הגנה, מתקיים דיון – ובסיום ניתן פסק דין.

חשוב לדעת: גם אם אינכם מתכוונים לפנות לבית המשפט, עצם הפנייה לעורך דין והגשת מכתב דרישה משפטי – עלולה להניב פיצוי בפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט. לכן, במקרים רבים, עצם הידע והפעולה הראשונית כבר יוצרים תוצאה.

 

מרגישים שנפגעתם מפרסום שקרי? לא בטוחים אם יש לכם עילה?

LAW STREET כאן בשבילכם – עם הסברים, כלים וסיוע משפטי בגובה העיניים

פגיעה בשמכם הטוב אינה דבר שצריך לעבור לסדר היום. אם נתקלתם בפרסום שקרי, פוגעני או מבזה – יש מה לעשות. גם אם אין בידיכם ראיות לנזק כלכלי, ייתכן מאוד שאתם זכאים לפיצוי של עשרות אלפי שקלים – על פי פיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק איסור לשון הרע.

ב־LAW STREET, אנחנו מאמינים שידע משפטי שייך לכולם – לא רק לעורכי דין. הפורטל שלנו נבנה במיוחד כדי להנגיש מידע עדכני, אמין ובלתי תלוי לכל אזרח ואזרחית בישראל. בעזרת מאמרים ברורים, דוגמאות מהשטח, מדריכים שימושיים ומענה לשאלות – תוכלו להבין את הזכויות שלכם, ולקבל החלטות מושכלות.

אם יש לכם שאלה, צורך בייעוץ ראשוני או התלבטות – אנחנו כאן.
הכתיבה שלנו אינה תחליף לייעוץ משפטי אישי, אך היא בהחלט נקודת התחלה מצוינת לפעול מתוך הבנה וביטחון.

צרו איתנו קשר ונשמח לעזור.
ב-LAW STREET – ידע משפטי. נגיש. ברור. בשבילכם.

 

פיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק איסור לשון הרע – שאלות ותשובות נפוצות

1. מהו פיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק איסור לשון הרע?
   זהו פיצוי כספי שניתן לתובע שנפגע מפרסום לשון הרע, גם אם לא הצליח להוכיח נזק ממשי שנגרם לו (כמו אובדן הכנסה או פיטורין). החוק מכיר בכך שלפגיעה בשמו הטוב של אדם יש משמעות בפני עצמה, ולכן מאפשר פיצוי גם בלי ראיות ישירות לנזק.
2. מה הסכום המקסימלי שאפשר לקבל ללא הוכחת נזק?
   לפי החוק, ניתן לקבל עד 75,000 ש"ח במקרה רגיל, ועד 150,000 ש"ח אם התובע מוכיח שהייתה כוונה לפגוע בו. סכומים אלה מתעדכנים לפי מדד המחירים לצרכן, ובפועל עשויים להיות אף גבוהים יותר בשקלול.
3. האם כל פרסום פוגעני מזכה בפיצוי לפי החוק?
   לא. רק פרסום העונה על ההגדרה של "לשון הרע" לפי החוק – כלומר, דבר שעלול להשפיל, לבזות, לפגוע במוניטין או לשים את האדם ללעג בעיני אחרים – עשוי לזכות בפיצוי. כמו כן, נדרשת הוכחה לכך שהפרסום הגיע לפחות לאדם נוסף מלבד הנפגע.
4. האם צריך להוכיח שהפסדתי כסף כדי לקבל פיצוי?
   לא. זהו בדיוק ייחודו של הפיצוי ללא הוכחת נזק: אינך צריך להראות ירידה בהכנסות, ביטול חוזה או פגיעה בעסק. עצם הפגיעה בשמך הטוב, כפי שתתואר בכתב התביעה, עשויה להספיק.
5. אילו סוגי פרסומים מזכים בפיצוי לפי החוק?
   פוסטים ברשתות החברתיות, כתבות עיתונאיות, מכתבים, עלונים, מסרונים, תגובות בפורומים, מיילים או אמירות שנאמרו בעל פה בפני אחרים – כל אלה עשויים להיחשב כפרסום שעלול לגרום ללשון הרע, בהתאם לתוכן, להקשר ולהיקף ההפצה.
6. האם פרסום בקבוצה סגורה נחשב פרסום לצורך תביעה?
   כן. גם אם מדובר בקבוצת וואטסאפ סגורה, קבוצת פייסבוק סגורה או מייל שנשלח למספר מצומצם של אנשים – כל עוד צד שלישי קיבל את המידע, מדובר בפרסום.
7. האם ניתן לתבוע גם אם הפרסום הוסר לאחר זמן קצר?
   בהחלט. אם ניתן להוכיח שהפרסום התקיים (למשל באמצעות צילום מסך או עדות של מי שראה אותו), הסרתו לאחר זמן אינה מבטלת את עילת התביעה. עם זאת, הסרת הפרסום והתנצלות עשויים להשפיע על גובה הפיצוי.
8. מהם השיקולים של בית המשפט בקביעת גובה הפיצוי?
   בין היתר: חומרת התוכן, היקף ההפצה, כוונת הנתבע, התנהגותו לאחר הפרסום (למשל האם התנצל), מעמדו של התובע, והאם מדובר במקרה ראשון או חוזר.
9. האם התנצלות מצד המפרסם עשויה להקטין את הפיצוי?
   כן. כאשר הנתבע מתנצל בצורה כנה ובזמן סביר, בית המשפט עשוי להפחית את גובה הפיצוי. עם זאת, התנצלות לא תמיד מבטלת את הצורך בתשלום.
10. האם כדאי לנסות להוכיח נזק כדי לקבל פיצוי גבוה יותר?
    אם יש בידך הוכחות ממשיות לנזק כלכלי או נפשי – בהחלט ייתכן שכדאי להגיש תביעה רגילה ולהציג את הנתונים. תביעה כזו אינה מוגבלת בתקרת סכום, והפיצוי יכול להיות משמעותי יותר.
11. תוך כמה זמן ניתן להגיש תביעה לפי חוק איסור לשון הרע?
    ההתיישנות בחוק היא שנה אחת ממועד הפרסום. עם זאת, קיימים חריגים במקרים של פרסומים נמשכים או פרסומים שהנפגע לא ידע עליהם בזמן אמת.
12. האם אדם פרטי יכול להגיש תביעה עצמאית או שצריך עורך דין?
    ניתן להגיש תביעה לבד, אך מדובר בהליך משפטי שכולל הכנת כתב תביעה, איסוף ראיות והתמודדות עם טענות ההגנה. ברוב המקרים מומלץ לפנות לעורך דין המתמחה בלשון הרע, כדי להבטיח תוצאה מיטבית.
13. האם ניתן לתבוע גם בגין פרסום פוגעני בעסק?
    כן. עסק או עוסק עצמאי שנפגע מפרסום שקרי או מבזה יכול לתבוע ולקבל פיצוי, בין אם הוא מוכיח נזק בפועל ובין אם לא. לדוגמה, לקוח שמעלה פוסט שקרי ומכפיש את בעל העסק עשוי להיחשב כמי שגרם ללשון הרע.
14. האם כל אמירה שלילית נחשבת לשון הרע?
    לא. יש להבדיל בין לשון הרע לבין ביקורת לגיטימית. אמירות עובדתיות נכונות או הבעת דעה בתום לב – אינן בהכרח עולות כדי עילה לתביעה. לשון הרע היא פרסום שקרי, פוגעני וחסר הצדקה.
15. האם ניתן לשלב תביעת לשון הרע עם נושא אחר?
    בהחלט. לדוגמה, עובד שפוטר בעקבות פרסום שקרי עשוי להגיש תביעה המשלבת לשון הרע יחד עם עילות בדיני עבודה. גם בענייני צרכנות, משפחה או חוזים – לעיתים יש מקום לשלב בין תביעות.

 

גם אם תחום המשפט רחוק מכם – הפגיעה אינה חייבת להישאר באוויר. בדיוק כפי שידע מקצועי נדרש כדי לבצע עיצוב מזנונים בחדר אוכל בצורה נכונה, כך גם נדרש ידע מדויק כדי להגן על שמכם. פנו אלינו בכל שאלה.